כידוע לכל מי שעוסק בתחום הצלילה בין אם ספורטיבית ובין אם בענפיה אחרים כגון צלילה מסחרית או טכנית , שיש תופעה שנקראת שיכרון מעמקים אשר נגרמת לרוב מעליה בריכוזי חנקן בדם ורקמות גוף במעמקים (על אף שבהמשך נעמוד על זה כי לכל הגזים כמעט יש אפקט של נרקוזה אשר מושפעים מעומקים שונים ולווא דווקא רק חנקן) ולה יש סימנים וסמפטומיםי ידועים , ובדרך כלל התופעה שפירה והטיפול בה היננו פשוט (עליה בצלילה לעומק רדוד יותר) ומנגד ישנה מחלה שנקראת דקומפרסיה אשר לה יש שני סוגים , אשר בסוג השני שלה (נתאר אותה בהמשך) יכולה להיות רצינית ולגרום לשיתוק ופגיעות שונות ואפילו מוות .
ברצוני בשורות הבאות לתאר את החוויה האישית שלי מהקורס של כוכב ראשון בצלילה ספורטיבית בכל הקשור למחלת דקומפרסיה ושיכרון מעמקים , בכל הקשור לתהליך הלמידה התאורטי (למזלי לא התנסיתי באף אחת מהתופעות הנ"ל עד כה) כמו כן אנצל את ההזדמנות על מנת לשפוך מעט אור ולהבהיר את ההגדרות של מחלת דקומפרסיה וההבדל בינה לבין תופעת שיכרון מעמקים .
אכן שעל פניו אין שום קשר בין שתי התופעות וכי ההבדל ביניהן היננו טריוויאלי , אולם לא עבורי ולא בתחילת דרכי בצלילה ספורטיבית . אני זוכר כי בשיעור התיאוריה הראשון שלי בקורס כוכב ראשון (מסתבר כי יש כוכב ראשון ויש OW של פאדי) הוזכרו המושגים שיכרון מעמקים , דקומפרסיה , חוב חנקן וטבלאות דקומפרסיה בערבוביה אחת בלתי מובנת , כאילו שאנחנו חניכים שהגענו לקורס הבסיס שבסיסיים יש לנו רקע בנושא , השיעורים התאורטיים והמעשיים נמשכו , סיימנו את הקורס כוכב ראשון , ממשיכים הלאה לקורס כוכב שני , ובסוף הקורס מתבהרים חלק מהדברים אולם החלק הקשור למחלת דקומפרסיה ושיכרון מעמקים נותר תעלומה עבורי , כי בכל פעם שהועלה הנושא של חנקן וחוב חנקן ישירות היו המדריכים מזכירים שיכרון מעמקים ומחלת דקומפרסיה בצוותא . משום מה לא הצלחתי לתפוס את ההבדל ביניהן .
במרוצת הימים והשנים יצא לי לטייל ולצלול מחו לארץ ולפגוש אנשי מקצוע בתחום מחו"ל ורק אז התחילה להתבהר התמונה לגבי התופעות הנ"ל ורק לקראת למידה לקורס דייבמסאטר של פאדי הצלחתי סוף סוף להבין מה ההבדל .
אתחיל רגע מהגדרות פשוטות לגבי התופעות ומה הסמפטומים של כל אחת ומה ההבדל בין שתיהן .
לגבי הפרעת דקומפרסיה (Decompression Illness) בפועל היא כוללת שתי תופעות או מחלות , מחלת דקומפרסיה (Decompression Sickness) ותסחיף גזים עורקי (Arterial Gas Embolism) , או לפעמים מבדילים ביניהן כ סוג 1 וסג 2 של מחלת דקופמפרסיה , בכל אופן הבסיס לשתי ההפרעות הוא אחד , ברגע שמעמיקים בזמן צלילה הלחץ האבסולוטי גדל ועל כן החלקיקים של הגז שנושמם הצוללן נהיים קטנים יותר ויותר ונספגים ברקמות באופן גדול יותר לפי חוק הנרי (ככל שהלחץ של גז שבא במגע עם נוזל גדל אזי הגז יחדור לנוזל בקצב גדול יותר) והיות שבצלילה ספורטיבת אחוז החנקן בתערובת הנשימה היננה הגדולה ביותר (בין אם אוויר רגיל או נייטרוקס) ובהעמקה נהיה חשופים ללחץ גדל ועל כן חנקן יספג לתוך רקמות הגוף השונות . ופה נשאלת השאלה אם גז זה איננו שייך לרקמות הגוף הרכות שלנו ובכל זאת נספג בהן האם הוא יצא מתישהו ? והתשובה היא שכן , ברגע שנתחיל לעלות לכיוון פני הים הלחץ מסביב ילך ויקטן ועל כן יוותר מצב כי ברקמות ישנו גז בריכוז גבוה יותר בהשוואה לדם מסביב ועל כן ייווצר גראדינט של נדידת הגז בחזרה לזרימת הדם ומשם לריאות , עד לפה פיזיולוגיה במיטבה , אולם אל לנו לשכוח כי מאחר ומדובר בגז הרי ברגע שנעלה לעמוק רדוד יותר החלקיקים עצמם יהייו פחות דחוסים ויגדלו בנפח עד לעליה לפני ים , ופה שוב נשאלת השאלה מע הבעיה עם זה ? אכן אין בעיה אם היה מדובר במיכל או צינור או כל כלי קיבול אחר אולם מאחר ומדובר ברקמות גוף רכות וחללים מוגבלים בגוף גדילה בנפח של חלקיקי גז אלה תהווה בעיה אם תהיה ברקמה או חלל גוף שאיננו מיועד להכיל גזים בחלקיקים הולכים וגדלים בנפח ומכאן נדמיין אם חלל זה הינו מפרק , כלי דם , וריד , עורק , איבר פנימי רך , ריאות לב או סביב חוט שדרה ! תהיה בעיה גדולה ומכאן נגרמת מחלת דקומפרסיה , קצב עליה מהיר מדי בזמן צלילה או או ריכוז גדול מדי או זמן תחתית ארוך יותר מהמותר לאותו עומק יגרמו להיווצרות מצב שבוא חלקיקי חנקן גדלים במקומות שאינם מיועדים לגז זה .
עד לנקודה זו תיארנו את ההיבט הפיזיולוגי - מכני של היווצרות בועות גז בגוף בזמן צלילה . לא ניכנס לפרטי פרטים של המחלה מעבר למה שפורט לעיל בכל הקשור לפיזיולוגיה של הגוף , נתאר כרגע את הסמפטומים והתסמינים של כל אחת מהתמונות השונות, הסוג הראשון של או התמונה הראשונה תראה סמפטומים של כאבים במפרקים , עייפות , עקצוצים ותחושת גרד בעור , סחרחורת , רדימות ועד לשיתוק גפיים וקוצר נשימה ולרוב הסמפטומים יופיעו בזמן הצלילה ולא יאחור מ 48 אחרי הצלילה ומבחינת תסמינים שנראים על הצוללן , פריחה על העור , אי יכולת לעשות פפי , הפרעת זיכרון , רעד בגפיים , שיעול דמי ואפילו אובדן הכרה . ואילו לתמונה היותר קשה רצינית יותר שתצריך טיפול אגרסיבי יותר היננה תסחיף אוויר עורקי , התמונה תכלול סמפטומים כמו סחרחורת , הפרעת וטשטוש ראיה , כאבים בחזה וחוסר אורינטציה ולגיב תסמינים הצוללן יראה דם מהפה או נחיריים , חולשת שרירים או שיתוק , פרכוסים , אובדן הכרה , הפסקת נשימה ומוות .
כפי שתואר התמונה הראשונה היננה שפירה בהשוואה לתמונה השנייה של המחלה אולם הטיפול הדפנטיבי ל שתי ההפרעות יננו רקומפרסיה בתא לחץ מבוקר ובמוסד רפואי שיש בו מוסמכים לטיפול זה . אילו לגבי טיפול ראשוני הכי חשוב זה אספקת חמצן במסכה בריכוז 100% עד להגעת צוותי רפואת חירום , לגבי סטטוס הידרציה אם יש נוכחות של איש רפואה אזי יהיה צורך בתיקון של דיהדרציה דרך נוזלים לוריד איזוטניים ואם אין בנמצא איש רפואה יהיה ניתן לנסות לתת נוזלים דרך הפה אבל לא לכל מקרה , למשל למחוסר הכרה או צוללן שמפרכס לא ניתן שתיה דרך הפה חשוב לציין שרקומפרסיה בעומק בצלילה חוזרת איננה מומלצת ואסורה כי לרוב יהיה הצוללן כאוב , חלש , מותש ושלא לדבר על מחוסר הכרה או מפרכס ואז אי אפשר להחזיר לסביב מימית שהיא מסוכנת ועוינת עבורו במצבו הנוכחי , יש להיזהר מנקודה זו .
ולגבי חזרה לצלילה אחרי אירועים כגון אלה שתוארו לכעל , אז מידת הנזק ודרגת הריפוי אחרי הטיפול היא מה שתקבע את סטטוס הצוללן ותלוי אם מדובר במי שעוסק במקצוע למחייתו או שבסך הכל מדובר במי שעוסק בו באופן חובבני .
כמובן שהדרך הטובה ביותר לטיפול בבעית דקומפרסהי היננה מניעה , יש לצלול באופן מבוקר ובטיחותי , לתכנן צלילות וצלול את מה שתיכננו לפי טבלאות דקומפרסיה (לאוויר רגיל או נייטרוקס) וכמובן היום ישנם מחשבי צלילה שעושים את רוב העבודה של חישוב ומה שנותר לצוללן זה להנות מהסביבה התת ימית ולצלול בגבולות המותר לפי טבלאות או מחשב .
חושב לציין שמחלות ריאתיות רבות או לבביות יכולות להוות גורם סיכון לפיתוח המחלה על אף צלילה בגבולות המותר לפי טבלאות דקומפרסיה ובאופן בטיחותי ומבוקר ועל כן לאנשים עם מחלות רקע מעין אלה יהיה צורך בהערכת רופא או אפילו רופא צלילה טרם העיסוק בספורט זה .
ואילו לגבי תופעת שיכרון מעמקים , הרי מדובר בתופעה שפירה פחות ואיננה מסכנת חיים באופן ישיר כפי שתיארנו מקודם לגבי מחלת דקומפרסיה . עיקר התופעה גלום בעובדה שלגזים ברגע שמגיעים לריכוז מסוים בדם מגיעים למערכת העצבים המרכזית ואז יש השפעה של כהות חושים (שיכרון) ובריכוזים ממושכים וגבוהים יותר השפעה מרדימה (כמו בניתוחים העשה שימוש בגזים להרדמה) ושוב היות שבאוויר רגיל חנקן היננו באחוז גבוה יותר משאר הגזים ההשפעה שלו תהיה מורגשת יותר , ופשוט ככל שמעמיקים הריכוז של חנקן בדם עולה עד לנקודה מסוימת שהיננה תלוית עומק באופן ישיר אשר בה הצוללן ירגיש שיכרון חושים , חשוב לציין בשלב ה שתיאורטית ההשפעה הפיזיולוגית מתחילה ברגע שנכנסים למים אולם ההשפעה המורגשת תהיה בעומקים של יותר מ 30 מטר בדרך כלל . מצד שני ההשפעה והעומק הינם אינדבדואליים והכוונה שצוללן ירגיש את השפעת השיכרון בעומק 40 מטר עם אוויר רגיל ואילו שותפו לצלילה ירגיש את ההשפעה רק בעומק של 50 מטר ומכאן אחת הסיבות לחשיבות הצלילה בזוגות . הבסיס פה היננו שלכל צוללן ישנה פיזיולוגיה שונה וגנים שונים אשר קובעים את רמת עמידותו בפני השפעת סמי הרדמה באופן כללי ובאופן פרטי בפני השפעת חנקן בצלילה שלא לדבר על גורמים שונים ומשתנים כגון מידת המאמץ שנעה בזמן צילה ולפניה , בינות לצלילות , רמת היובש ומאזן הנוזלים בגוף , מחלות רקע , עד כמה ישן הצוללן בלילה שקדם לאותו יום צלילות . גורמים אלה ינהם משתנים ואינם קבועים כגון פיזיולוגיה וגנים אולם מאוד חשובים ומשפיעים על התפתחות התופעה בעומקים .
לגבי סמפטומים ותסמינים , הצוללן ירגיש אופוריה (או עגמומיות) תלוי במצב רוחו הכללי לפני הצלילה , הרגשת הכל יכול , כהות חושים , שמחה , ראיה מוגבלת , סחרחורת , בחילה , פאניקה , כובד של הראש ואובדן תחושת כיוון , ואילו מבחינת תסמינים , יהיה מבולבל , איטי ברפלקסים , דסאוריינטציה , מחייך , משתולל , איננו עונה על שאלות או מסמן סימנים לא נכונים לחברו לצלילה . הטיפול הראשוני היננו עליה לעומק רדוד יותר זה באופן ראשוני על מנת להפחית לחץ כללי ועל כן להורדה מיידית של ריכוז הגז בדם , ולאחר מכן לאחר סיום הצלילה יהיה צורך במנוחה ולעיתים פשוט לסיים את אותו יום צלילות .
נשאלת השאלה מדוע הפרעה זו חשובה ואילו סיכונים כרוכים בה ? על פניו ניתן להגיד שמקבלים כוס משקה בחינם מתחת למים , לציין שאחד השמות של התופעה היננו מרטיני אפקט , אשר ההרגשה היא כמו של שתית שוט של מרטיני , ושכל 10 מטר של עומק זהים לשתית עוד שוט של מרטיני (כמובן שאין הדבר מוכח מדעית והנאלוגיה נועדה רק להמחשה) . הבעיה היא שהתופעה לרוב מתבטאת בעומקים שהינם על הגבול של צלילה ספורטיבית (בדרך כלל בצלילות עם פרופיל כבד ועמוקות) ותחושת השיכרון הזו יכולה לגרום לצוללן להעמיק יותר כאשר לרוב הוא עם מיכל בודד ותערובת אוויר רגילה או נייטרוקס מה שיחמיר את הבעיה ויגרום לסיום מלאי האוויר במיכל בקצב מהיר יותר מה שיהוה בעיה לצוללן לעלות לעומק רדוד יותר ובסוף לפני הים בקצב בטיחותי ומצד שני תחושת הפניקה הלחץ הפנימי יכולה לגרום לעליה לא קצובה ומהירה לעומק רדוד יותר מה ישכול לגרום לפגיעות בארוטראומה לחללי גוף שיש בהם אוויר (ריאות , סינוסים , אוזניים , מעיים ודרכי נשימה) , איך שלא נחשוב על מצב זה , הצוללן יהיה יאבד שליטה על עצמו ועל הצלילה שלו והתוצאות לא יהיו טובות בכל אופן .
נשאל כרגע השאלה , אם אין חסינות מפני תופעה זו , הרי לכל בן אדם יש את הגבול שלו שמעבר לו הוא יושפע מסמי הרדמה , יכול להיות שיש ווריאציה בהשפעה אולם בסופו של דבר כל צוללן יושפע מהתופעה , אזי איך ניתן למנוע אותה ? התשובה היא כמובן שאי אפשר למנוע , אולם ניתן להיות מודעים לה ולגבולות היכולת שלנו , צוללן שהתנסה בה כבר יכול לדעת מהו גבול העומק שלו אשר מעבר לו הוא ירגשי את הרגשת השיכרון הזו ואילו צוללן שלא התנסה בה ככל הנראה צולל באופן בטוח ובגבולות הנורמה של עצמו ושל טבלאות הצלילה המקבולות , ומעבר לזה ברגע שצוללן מודע ויש לו רקע אודות תופעה זו סביר להניח שברגע שתכה בו צפוי שהתגובה שלו תהיה מתונה ומחושבת יותר בהשוואה למצב שהיה צולל ואיננו מודע בכלל לקיום התופעה (בדומה לחולה לב אשר התנסה באירוע לבבי בעברו וכרגע הוא סובל מכאבים בחזה , סביר להניח שיהיה פחות בפניקה בהשוואה לפעם הראשונה שלו) .
לסיכום ניסיתי לתאר בקצרה את שתי התופעות של שיכרון מעמקים ומחלת דקומפרסיה , לשתיהן יש גורם משותף אזר הוא גז חנקן שמומס ברקמות הגום בהעמקה אולם הסמפטומים ודרכי הטיפול שונים במהותם ותכליתם בין שתי התופעות . חשוב להדגיש שוב כי ישנם גורמים ומשתנים קבועים שיכולים לתרום להתפתחות התופעות הנ"ל שאי אפשר לשנות כגון חולה עם מחלת ריאות חסימתית COPD או חולה לב או מישהו שיש לו סף נמוך מאוד של השפעה תחת צלילה מגז החנקן בגלל פיזיולוגיה וגנים אינדבדואליים , אלה גורמים שאי אפשר לתקן ועל כן יהיה צורך בהערכה על ידי רופא בטרם העיסוק בצלילה .ומצד שני ינשם גומרים משתנים דווקא אותם ניתן לשנות ולהקפיד שלא יגרמו להפרעות בזמן צלילה כגון שינה טובה לפני צלילה , שתיה מרובה של נוזלים לפני ובין צלילות למניעת דיהדרציה , מנטוחה לפני ובין הצלילות , לחסוך במאמץ לפני ובזמן צלילה וכמובן להיות מודעים לגבולות האישיות בכל הקשור למחלות רקע או מגבלות אישיות להתפתחות שיכרון מעמקים .
לבסוף ברצוני לאחל לכולם צלילה בטוחה ומהנה , לשמור על הימים ואקיינוסים שלנו , לכבד ולשמור על היצורים שחיים מתחת לפני הים ולבקר "בביתם" שלהם כאורחים נעימים מבלי לגרום לנזקים , בדיוק כמונו כפי שהיינו מצפים מאורחים שהיו מגיעים לבקר בביתנו שלנו .
ביבליוגרפיה :-
Decompression Illness : What is it and What is the treatment - DAN DIVERS ALERT NETWORK
Decompression Sickness - Wikipedia
